ריפוי צלקות

צלקות הן לרוב תזכורות לחוויות טראומטיות מהעבר. טיפול אסתטי בצלקות מאפשר להפחית את הנזק הפיזי שלהן וגם את השפעתן הפסיכולוגית.

צלקות יכולות להיגרם כתוצאה מפגיעות שונות בעור – פציעה, שריטה, אקנה או בעיית עור שלא החלימה כראוי. אם הפצע נגרם לשכבות העליונות ביותר של העור – האפידרמיס ושכבת הדרמיס העליונה – הוא עשוי להחלים ללא צלקות. אם מדובר בפצע בעובי מלא הכולל את שכבת הדרמיס העמוק, העור יירפא ותישאר צלקת. ברוב המקרים, פצע שנרפא תוך פרק זמן של פחות משבועיים אינו משאיר צלקות.

צלקת עשויה להיות בעלת צבעים שונים, היפו־פיגמנטית (בהירה יותר מגוון העור) או היפר־פיגמנטית (כהה יותר), שטוחה, מורמת או אטרופית (שקועה).

סוגי צלקות

צלקות "רגילות"

צלקת כזו היא תגובה "רגילה" של העור לריפוי במקרה של פגיעה הכוללת את שכבת הדרמיס. צלקות מוקדמות נוצרות בין שבעה לעשרה ימים לאחר הפציעה. במשך חצי שנה עד שנה מבנה הפצעים משתנה ומתגבשת צלקת בוגרת שיש בה כ-80% מכוח רקמת העור המקורית.

צלקות מורמות – צלקות קלואידיות והיפרטרופיות

לעיתים פצעים נרפאים בצורה לא תקינה ומייצרים רקמות צלקת בכמויות גדולות מדי. במקרים כאלה, מועבר עודף קולגן לצלקות והן נוטות לצמוח מחוץ לגבול הפגיעה הראשונית. שני סוגים של צלקות בעלות רקמה עודפת הן צלקות קלואידיות והיפרטרופיות. הן עשויות להיות גדולות, כואבות או מגרדות. צלקות קלואידיות אינן נוטות להצטמצם באופן ספונטני. צלקות היפרטרופיות נוטות להישאר בגבול הפגיעה הראשונית, הן אסימפטומטיות ונוטות להשתפר עם הזמן.

צלקות אטרופיות

סוג צלקת נפוץ, בעיקר בעקבות אקנה. הצלקת נגרמת בעקבות התפתחות לא מספקת של רקמה צלקתית שמשאירה שקע על פני המשטח האחיד של העור. סוג זה של צלקות יכול להיגרם גם עקב אובדן של רקמת שומן מתחת לעור.

טיפול בצלקות

הטיפול הנדרש יהיה תלוי בעיקר בסוג הצלקת. להלן סוגי הטיפולים הנפוצים יותר:

טיפול בשינויי פיגמנטציה

צלקות יכולות לגרום לעור להיות בהיר בהשוואה לגוון הטבעי שלו. בדרך כלל הדבר עשוי להשתפר בהדרגה עם הזמן, אך ברוב המקרים השינוי הוא קבוע ואינו ניתן לטיפול. עם זאת, ניתן להשתמש בקעקוע קוסמטי כדי 'לצבוע' את הצלקת בחזרה לצבע הדומה לצבע העור המקורי.

במקרים מסוימים, העור יהפוך כהה מהרגיל. זהו מצב הנקרא היפר־פיגמנטציה פוסט דלקתית. דוגמה להיפר־פיגמנטציה שלאחר דלקת היא פיגמנטציה שעשויה להישאר לאחר אקנה. הטיפול ברוב המקרים הוא בעזרת תרופת מרשם הנקראת 'הנוסחה של קליגמן', ומכילה חומרי הברקה כמו הידרוקינון וכן רטינואיד אקטואלי הנקרא טרטינואין (המסייע לתחלופת העור), שניהם עוזרים להבהיר את העור בחזרה לצבעו הרגיל. בדרך כלל חולפים מספר חודשים עד לקבלת תוצאות.

טיפול בצלקות מורמות

צלקות מורמות הן תוצאה של היווצרות עודף רקמת צלקתית. צלקות קלואידיות הן צלקות פעילות מאוד, הן יכולות לגדול ולעיתים כואבות ומגרדות. עיקר הטיפול בצלקות אלו הוא הזרקת סטרואידים כדי להפחית את הפעילות ואת הסימפטומים ולשטח אותן. לעיתים קרובות מוזרקים קורטיקוסטרואידים לצלקות מורמות והפעולה מפחיתה את פעילות הצלקת ומשטחת אותה. הטיפול יעיל, אך קיים סיכון מסוים לגרימת ניוון בעור או בשכבת השומן שעלולה להפריע להחלמה.

ניתן להשתמש בלייזר פחמן דו חמצני (CO2) כדי לטפל בצלקות מוגבהות. הלייזר "מארגן" מחדש את סיבי הקולגן בתוך רקמת הצלקת ומעניק לה מראה חלק יותר. הלייזר גם יוצר שקעים עדינים מאוד בעור, וניתן למרוח עליהם קורטיזון מייד לאחר הטיפול כדי להפחית את פעילות הצלקת ולשטח אותה.

במקרים נדירים צלקות קלואידיות מצריכות כריתה כירורגית. למשל, במקרים של קלואידים גדולים הנראים כמו משקולת על תנוכי האוזניים. כריתה כירורגית בלבד גורמת לעיתים לחזרת הצלקת, לכן הטיפול מצריך שילוב של קורטיזון ושיטות רפואיות אחרות.

במקרה של צלקות היפרטרופיות, ניתוח כירורגי עשוי לשפר את המראה שלהן.

טיפול בצלקות אטרופיות

צלקות מסוג זה נגרמות בדרך כלל כתוצאה מאקנה, אם כי ישנם מספר גורמים אחרים. במקרים כאלה נדרש גירוי של קולגן כדי להרים או למלא את הצלקת כך שתהיה קרובה יותר למשטח הרגיל של העור. זהו תהליך שנקרא 'ניאו-קולגוזיס', והוא מתבצע בעזרת לייזר פרקציונלי שפולט פחמן דו חמצני, מיקרונידלינג, TCA, פילינג כימי או לייזר.